קלף אחד, המשמעות פתאום משתנה: למה המשמעות הראשונה היא לא טעות
מטופלת מסתכלת על קלף ואומרת "שקט". אחרי כמה שאלות היא מוסיפה: "בעצם... זה גם קצת בודד". ופתאום יש בחדר שתי משמעויות לאותה תמונה.
הרבה מטפלות מרגישות ברגע הזה ש"הגענו לאמת", ושהמילה הראשונה הייתה מעין כיסוי. אבל ייתכן שזו בדיוק הטעות.
המשמעות הראשונה היא שכבה, לא טעות
כשאדם מסתכל על תמונה, הוא לא "מפענח" משמעות שקיימת בה. הוא בונה אותה, מתוך מה שהוא מביא איתו באותו רגע. ג'ודי וייזר מתארת את המשמעות של צילום כמשהו שנוצר בזמן הצפייה, בתוך מי שמתבונן.
לכן גם המילה הראשונה היא משמעות אמיתית. היא פשוט לא המשמעות היחידה. לפעמים היא:
שכבה מגינה: מה שבטוח להגיד ראשון.
משאלה: מה שהיא הייתה רוצה שיהיה.
זיכרון: מה שהתמונה מזכירה, לא מה שהיא מרגישה עכשיו.
חצי מהתמונה: החלק שקל יותר לראות.
ולפעמים שתי המשמעויות פשוט חיות זו לצד זו. מי שמרגישה תקועה יכולה לראות בקלף בדיוק את החופש שהיא מתגעגעת אליו. מי שאוהבת שקט יכולה גם להרגיש בו בדידות.
אמביוולנטיות היא לא בעיה לפתור
וויליאם מילר וסטיבן רולניק, מפתחי הראיון המוטיבציוני, תיארו אמביוולנטיות, הרצון והאי-רצון באותו זמן, כמצב אנושי רגיל ולא כמכשול. במקום לבחור צד, הם מציעים שיקוף כפול, שמחזיק את שני הצדדים יחד.
בעבודה עם קלפים זה יכול להישמע כך:
"מצד אחד יש בקלף שקט שמרגיע אותך, ומצד שני יש בו משהו בודד."
"נשמע שהתמונה מחזיקה גם חופש וגם משהו שמגביל."
"אולי שני הדברים נכונים בבת אחת?"
שימי לב למילה "ו" במקום "אבל". "אבל" מוחק את מה שבא לפניו. "ו" משאיר מקום לשניהם.
איך להחזיק שתי משמעויות בלי לבחור
לא למהר "לתקן". כשעולה משמעות חדשה, אין צורך להחליף בה את הראשונה.
לשאול על המעבר. "מה קרה בין 'שקט' ל'בודד'?" לפעמים הדרך בין המשמעויות מעניינת יותר מכל אחת מהן.
להזמין את שתיהן. "אם היית מסתכלת על הקלף רק דרך השקט, מה היית רואה? ודרך הבדידות?"
לכבד את הקצב. אם היא חוזרת למילה הראשונה, זו בחירה. אולי זה מה שהיא צריכה עכשיו.
הרלין אנדרסון והרולד גולישיאן תיארו את המטפלת כמי שמסוגלת להחזיק בו זמנית רעיונות שונים ואף סותרים, בלי למהר להכריע ביניהם. זו בדיוק העמדה שעבודה עם קלפים מזמינה.
בקבוצה: אותו קלף, הרבה משמעויות
בעבודה קבוצתית אפשר לראות את העיקרון הזה בצורה מוחשית. כשכמה משתתפות מסתכלות על אותו קלף, כל אחת רואה בו משהו אחר. זה מלמד את כולן שאין "תשובה נכונה", ושגם המשמעויות שלהן עצמן יכולות להיות רבות.
המשמעות הראשונה פותחת את הדלת. התפקיד שלנו הוא לא לסגור אותה, אלא לאפשר לעוד חדרים להיפתח.
רוצה להבין את התמונה הרחבה? כדאי לקרוא גם את המאמר קלפים טיפוליים: בין השלכה לשיקוף, שבו כל הנושאים האלה מתחברים יחד.
מקורות
Weiser, J. (1999). PhotoTherapy Techniques: Exploring the Secrets of Personal Snapshots and Family Albums. PhotoTherapy Centre.
Miller, W. R., & Rollnick, S. (2013). Motivational Interviewing: Helping People Change (3rd ed.). Guilford Press.
Anderson, H., & Goolishian, H. (1992). The client is the expert: A not-knowing approach to therapy. In S. McNamee & K. Gergen (Eds.), Therapy as Social Construction. Sage.
תגובות