גם אם אין לך ״שיטה״ את יכולה להיות מטפלת טובה

אולי חשבת פעם : אני לא מקצועית כמו שחשבתי?

כי אין לך שיטה ברורה.

כי את לא משתמשת במודל מובנה.

כי אין לך סיכום כתוב מראש, או מערך קבוע, או דרך אחת שאת הולכת בה שוב ושוב.

את מרגישה, מקשיבה, מגיבה למה שקורה.

לפעמים מאלתרת, לפעמים סומכת על התחושה, על הרגע.

ולפעמים זה מרגיש כאילו כולם סביבך עובדים אחרת.

מאורגנים יותר.

“שיטתיים”.

מצטטים מחקרים.

שולפים כלים.

ואת?

את פשוט שם. עם המטופל.

עם מה שיש.

עם מה שאין.

וזה יכול לגרום להרגיש… פחות.

כאילו כל עוד לא בנית “שיטה משלך”. את רק מטפלת “על הדרך”.

כאילו כל עוד את לא מציגה את עצמי עם טייטל נוצץ או מודל חדשני זה לא נחשב.

אבל האמת?

ההפך הוא הנכון.

כי המקצועיות האמיתית היא לא תמיד ניתנת להסבר.

היא קורת כשאת מחזיקה מרחב בלי מילים.

כשהמטופל שותק ואת לא בורחת.

כשהשיחה זורמת למקום לא צפוי ואת זורמת איתה.

כשהלב שלך פתוח אבל גם לא מוצף.

כשהעיניים שלך רואות גם אם אין להן נוסחה.

לא כל מה שעמוק בנוי לפי שלבים.

לא כל מה שמדויק זקוק למהלך.

ויש בזה יופי. יש בזה מקצועיות. יש בזה אמת.

אם את מזדהה, אם הרגשת פעם את השקט הזה אחרי מפגש,

אם שאלת את עצמך אם את “מספיק” תדעי שכן.

גם בלי שיטה.

גם בלי מודל.

גם ככה את מטפלת מעולה.

לא למרות זה.

בגלל זה.